במחצית השנייה של המאה הקודמת הסתובב בסמטאות בעכו העתיקה מוכר נפט. מיכל נפט נגרר, קטן למדי, היה קשור לחמורו והיה מצעק "נפט, נפט" וקולו הרם מתגלגל בסמטאות. בדרום מערב העיר, ברחוב רמב"ן העולה צפונה, היו החמר וחמורו נאלצים לעבור שקערורית רחבה, כדי שני מטרים קוטרה, שנתהוותה והלכה והעמיקה מדי עונה.

כך, בלשון הזו, נפתח סיפורה המופלא של המנהרה, שבפי כולם נודעת בשם "מנהרת הטמפלרים".

כל, או למצער רוב מה שידענו ומה שסיפרנו למטיילים הרבים הפוקדים אותה – אולי נכון הוא ואולי פחות. אבל זהו אפס קצהו של הסיפור הבא. שמעתיו מפי אבנר הילמן, בוגר החוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה וארכיאולוג פעיל ומוערך. ולוואי ולא תיפול שגגה בדברי ויהיו נאמנים למקור.

באחדות מן המפות העתיקות של עכו העתיקה (למשל מפת 1799) מופיע מעגן מרובע מוצף במים, במקום שניצב בו כיום ח'אן אל עומדן. המעגן שימש כנמל פנימי. בשונה מפתחיהם של כל נמלי חוף הים התיכון של ישראל, הפתוחים צפונה (על מנת למנוע חדירת חולות המוסעים מדרום לצפון בחלק זה של הים התיכון) פתחו של מעגן עתיק זה פונה דרומה. על כן חדרו לתוכו ונלכדו בו חולות מן הים וגם סחף שהגיע מפתחו של נחל הנעמן הסמוך.

כבכל נמל, גם כאן היה צורך במנגנון כלשהו, טבעי או מעשה אדם, שירחיק וישטוף את הסחף הנערם על קרקעית המעגן הרדוד הזה. וכאן נכנסת לתמונה מנהרת הטמפלרים. המנהרה נחפרה בתקופה הצלבנית לאורך קו שבר גיאולוגי מתעקל שכיוונו הכללי וגם כיוון השיפוע שלו ממערב אל המזרח. לאורך קו השבר יש נביעות אחדות של מים מליחים, שספיקתן הכוללת כ- 330 ממע"ק לשעה. מים אלה זרמו, אפוא, אל תוך המעגן ודחקו והוציאו את הסחף אל המפרץ.

תוואי הולכת המים מזרחה מתחיל כנראה בקו הסלעים הסוגרים על הלגונה במערב העיר, שעמד בה בעבר הארמון הטמפלרי. נמצא כאן פתח חצוב בסלעים, שאיפשר הזנת מים רצופה מן הים אל הלגונה פנימה. למרגלות הטיילת המערבית, מול מבנה הכניסה למנהרת הטמפלרים, במקום בו יש פכפוך מים ומתהווה קצף לבן, נראים בסלע החופי קווי חציבה של תעלה רדודה, שנחצבה על מנת לאפשר חדירת מי ים אל תוואי המנהרה (תמונה מס 3). גם נתן שור מציין כי במבט ממערב נראות שתי קשתות נמוכות בנקודת הכניסה.

המנהרה ברובה נמצאת מתחת הרובע הטמפלרי, ושימשה רק את הטמפלרים. זאת, משום שהרובע הפיזאני, שהיה ממזרח לרובע הטמפלרי ממילא הגיע עד גדתו המערבית של המעגן, ולא היה לפיזאנים צורך או שימוש במנהרה.

המנהרה מסתיימת, אפוא, במקום בו מתחילה מנהרה בנויה בטון בקטע המזרחי שלה. קטע הבטון בנוי בתוך תחומו של המעגן העתיק ולא היווה חלק מן המנהרה. נקודת הסיום של המנהרה בצידה המזרחי נראה בתמונה מס' 2. נראה כאן חריץ אופקי רחב שנמתח בחצי גובה מן הקיר הצפוני ועד הקיר הדרומי של המנהרה. הוא שימש להנחת קורת עץ לחסימת המנהרה במקרה הצורך

המנהרה עצמה בחלקה חצובה בתוך הסלע החופי ובחלקה בנויה כקמרון ארוך לכיוון מזרח. נראים לאורכה יסודות אחדים:

1. סמוך למקום בו עוצמת שפיעת הנביעות היתה גדולה, נחפרו שתי מנהרות מקבילות, במטרה להסיט את המים מאחת לשנייה ולאפשר המשך החציבה והבנייה בקטע מיובש.

2. זוגות של חורים מרובעים גדולים המופיעים  זה מול זה בקירות המנהרה. אלה נועדו לקיבוע בסיס הפיגום שעליו נבנה הקמרון לאורך המנהרה (תמונה מס' 1).

3. זוגות של חריצים אנכיים המופיעים זה מול זה בחלק החצוב של המנהרה. אלה נועדו לאפשר סכירה זמנית של המים הזורמים, במטרה ליבש ככל הניתן קטע מסוים לצורך המשך החציבה והבנייה של הקמרון (תמונה מס' 4).

4. בתוך המנהרה נראה היטב הגבול בין הקטע המערבי, מתחת לרובע הטמפלרי, לבין הקטע המזרחי, מתחת לרובע הפיזאני. נראים בקמרון חורים ששימשו שבכת ברזל גדולה, שניתן היה להרים ולהוריד לפי הצורך (תמונה מס' 1).

5. סמוך למקום השבכה קיים שריד של גרם מדרגות העולות ממזרח למערב. הן אפשרו לכניסה וליציאה מפני השטח של הרובע הטמפלרי אל תוך המנהרה.

6. מטרים ספורים מערבית משרידי מדרגות אלה, מופיע בתקרת הקמרון פתח מלבני גדול אשר דרכו היו מעלים ומורידים סחורות ממפלס החיים ברובע הטמפלרי, אל המנהרה (תמונה מס' 1 משמאל).

7. פירים מרובעים מופיעים לאורך הקמרון בפיזור לא אחיד. אלה שימשו כנראה כמוצא למימי ניקוז ו/או ביוב של העיר הצלבנית.