הממלוכים הם עבדים, לרוב ממוצא לא מוסלמי, אשר נשבו בעת כיבושי הערבים בתוך המזרח התיכון ובאזורים מסביב לו. הממלוכים שימשו בדרך כלל כחיילים, תוך ניצול העובדה שאינם מוסלמים ואינם מוגבלים במלחמה כנגד מוסלמים. הם הובאו למצרים והמירו דתם לאיסלם. חלק מן הממלוכים היו נערים-עבדים ששירתו את אדונם והיו תלויים בו. חלקם אף צמח ועלה לתפקידי ניהול ופיקוד בכירים.

הממלוכים שלטו בשטחי ארץ ישראל בין השנים 1291 (נפילת הצלבנים בעכו) ועד 1517 (עליית האימפריה העותמאנית).  כאשר הממלוכים הביסו את הצלבנים הם הרסו את ערי החוף משתי סיבות:
1. לא היתה להם מסורת של יורדי ים וחששו להתמודד מול כוח ימי אם יהיה כזה;
2. הם שאפו להפחית את כח משיכתה של א"י ולמנוע כך מסע צלב נוסף.

הממלוכ שליט מצרים, אל-אשרף חליל בן קאלאון, הוא שכבש את עכו מידי הצלבנים ביוני 1291.