סמוך למרכז החומה המערבית של העיר העתיקה עומד בנין גדול-מידות, שתריסיו הכחולים בולטים על רקע קירותיו הצחורים. זהו בית עבוד ששמו בא לו מאחד, אליאס עבּוּד, אשר מכר את ביתו לבהאים, בעלי הנכס הנוכחיים.
מה לבהאים ולעכו? מקורם בפרס באמצע המאה ה-19. בעת ההיא הכריז מירזה עלי על עצמו כנביא ומשך סביבו חסידים רבים. ממשלת פרס רדפה את בני הכת החדשה ובשנת 1850הוציאה להורג את מנהיגם. בשנת 1900, כחמישים שנים לאחר שהוצא להורג, הועברה גופתו לקבורה במקדש הבהאי בחיפה. יורשו, מירזה חוסיין, המשיך להפיץ את עיקרי הדת החדשה, שעל פיה האדם צריך לעסוק בגילוי הזוהר האלוהי באשר הוא. זוהר בפרסית הוא "בהא" ומכאן כינויו של מירזה חוסיין "בהא-אולה" (זוהר אלוהים).
בשנת 1868 היגלו הפרסים את מירזה חוסיין אל עכו, שהיתה אז עיר נידחת בקצווי האימפריה העות'מאנית (עכו זה מכבר ירדה מגדולתה וחיפה תפסה את מקומה). הטורקים הושיבוהו בתא אסורים במצודת עכו ולאחר כשנתיים הועבר, בזו אחר זו, למספר דירות בעיר העתיקה עד שלבסוף השתקע בבית הנקרא, כאמור, בית עַבּוּד. כאן, לפי הידוע, כתב את ספר החוקים של האמונה הבהאית. לאחר שנים אחדות עבר להתגורר בגן הבהאי (אל-בהאג'ה) אשר מצפון לעכו-מזרח ושם מת ונקבר. צאצאיו ממשיכים להחזיק בבית עבוד גם כיום, והוא משמש מוקד עלייה לרגל לבני הכת. 
הדת הבהאית אסורה בכמה ארצות מוסלמיות, ומאמיניה נרדפים באיראן גם כיום. אך היא נפוצה ומוכרת במקומות רבים בעולם בשל העקרונות האוניברסאליים שלה וסגידתה ליופי, כפי שמתבטא הדבר בגנים המטופחים. מספר מאמיניה נאמד בין 5-6 מיליון. באיראן חיים כיום, על-פי ההערכות, כ-300 אלף בהאים הנחשבים בעיני השלטונות ככופרים, סובלים מרדיפה מתמדת ונאלצים להסתיר את אמונתם.
קבוצה שהתפלגה מן הבהאים ומתגוררת בעכו נקראת "שוברי הברית".